משנת ארץ ישראל על משנה שבת י״א:ה׳

5 הזורק מן הים – שנידון במשנה הקודמת ככרמלית. ליבשה – שהיא רשות היחיד או רשות הרבים. ומן היבשה לים – שהוא רשות הרבים לכרמלית ומן הים לספינה – שהיא רשות היחיד. ומן הספינה לחברתה – שתיהן רשות היחיד. פטור – בכל אלו. התוספתא חוזרת על דברי המשנה כלשונה, אך מוסיפה: "זרק מן האסתרטא כביש לים - פטור" פ"י יא הי"ג. ונראה שהתוספתא באה להדגיש שגם הזורק ממקום שהוא רשות הרבים מובהקת, פטור, שהרי מן האמור במשנה, "מן היבשה", ניתן לומר בטעות שרק מי שזורק מרשות היחיד לים פטור.

6 ספינות קשורות זו בזו, מטלטלים מזו לזו – - כיוון שהן רשות היחיד והן קשורות זו בזו, וזהו המנהג ברגיל לקשור ספינות שבמעגן זו לזו כדי למנוע התנגשותן זו בזו או היסחפותן לים הפתוח על ידי הגלים. ופירש אבא בר רב הונא בירושלמי: "בקשורות בגמי" יג ע"א, ושמואל מוסיף בבבלי: "ואפילו קשורות בחוט הסרבל" קא ע"ב, שהיא קשירה רופפת, ולא קשירה יציבה כבחבלים שקושרים בהן את ספינות, אלא קשירה המסמלת הלכתית את צירופן זו לזו. ושנינו בתוספתא: "ספינות קשורות זו בזו – מעורבין מערבין ומטלטלין מזו לזו" פ"י יא הט"ו. כלומר, אם שתי הספינות שייכות לשני בני אדם, צריך לעשות עירוב כדי שיהא מותר לטלטל מרשות יחיד אחת לחברתה, כמו שאומר רב ספרא בתלמוד הבבלי שכל החידוש במשנתנו הוא "לערב ולטלטל", ושם בסוגיה באה ברייתא השונה כתוספתא וכמשנתנו: "כדתניא: ספינות קשורות זו בזו, מערבין ומטלטלין מזו לזו", וגם הירושלמי מעמיד את משנתנו בשני ספנים, ומדגיש את הצורך בעירוב: "רבי יוסי בי רבי בון אמר: והן שעיריבו" יג ע"א.

7 אם אינן קשורות, אף על פי מוקפות, אין מטלטלים מזו לזו – אם הספינות אינן קשורות, אף על פי שהן סמוכות זו לזו, אין מטלטלין מזו לזו. ופירש רמב"ם מהי ההקפה: "שיקיף סביב שתיהן ביריעות וכיוצא בכך", אבל נראה עדיף פירושם של רוב מפרשי המשנה, שאין מוקפות אלא סמוכות, כאותה ששנינו: "ואין מקיפין ביום טוב שתי חביות לשפות עליהן" ביצה פ"ד מ"ה, ובמקומות אחרים כיוצא בו.

8 התוספתא והבבלי גם יחד מוסיפים על משנתנו: "הותרו - חזרו לאיסורן. חזרו וקשרום, בין אנוסין בין שוגגין, בין מזידין בין מוטעין - חזרו להיתרן" תוס', פ"י יא הט"ו; בבלי, קא ע"ב. כלומר, אף אם הותרו הספינות זו מזו בשבת וחזרו וקשרון בשבת - חזרו להיתרן.